פריצת הדרך של יונג

קרל גוסטב יונג (1875-1961) היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי שוויצרי, הוא היה מבכירי תלמידיו של זיגמונד פרויד והיה אמור להיות ממשיך דרכו. משיכתו של יונג אל חקר נפש האדם ובמיוחד נבכי נפשו הוא הובילה אותו בתחילת דרכו בחקירה של מחקרים מדעיים מדויקים בנושא ומצא עניין רב במחקרים של פרויד בנושא תת המודע וחלומות הלילה שעוררו בו עניין רב.

חלום ידוע של יונג אותו הוא חלם ב 1909 הוביל אותו לפריצת הדרך ולגיבוש דרכו . עיקרי סיפור החלום: "מצאתי את עצמי בבית שלי, הוא היה שונה מהבית שבו אני חי, ירדתי לקומת הקרקע שוטטתי בה והגעתי לדלת ופתחתי אותה, הדלת חשפה בפני מדרגות אל המרתף, ירדתי ומצאתי את עצמי בחדר וברצפת החדר התגלה בפני גרם מדרגות נוסף והמשכתי לרדת מטה ומצאתי מערה מלאה שלדי אדם, שברי כלים ועצמות פזורות." חלום זה עורר ביונג ידיעה בקיום תת המודע הקולקטיבי כפי שהתפרסם בשנת 1912 בספרו הראשון  "הפסיכולוגיה של הלא מודע"

בפרסום ספר זה הוא הציג רעיונות השונים מתורתו של פרויד והדבר יצר קרע בניהם. בניגוד לפרויד, יונג גרס כי תת המודע והשפעותיו על החלום לילה הם רחבות יותר ממילוי משאלות בלתי ממומשות, ביטוי מיני וכמו כן, הניסיון של פרויד לבנות סידור מובנה של הנפש ותהליכיה. בספר יונג מציג את רעיונותיו, עיקרי שיטתו המוצגים בספר שמים דגש רחב על הלא מודע האישי והעל אישי, הקולקטיבי.  

פרסום הספר הוביל את יונג לגבש דרך חדשה שאותה הגדיר כ "פסיכולוגיה אנליטית", אסכולה זו עושה שימוש נרחב במושגים של ארכיטיפים ובלא מודע הקולקטיבי תוך התחשבות בנטיית הפרט ועזב את אסכולת ה"פסיכואנליזה" שמגדירה מה נחשב התפתחות תקינה של מבנה הנפש והאישיות. לפי הגדרתו של יונג, תת המודע מכיל שני מרכיבים נבדלים - תת המודע האישי ובו זיכרונות חבויים ותת המודע הקולקטיבי ובו ארכיטיפים ותבניות מנטאליות המשותפות לכל בני האדם.

חלום זה ליווה את יונג לאורך השנים וההנחייה של החלום דחפה אותו לחקור את תת המודע הקולקטיבי. הוא פירש את דרכו למערה בחלום כדימוי של הנפש וזה נתן לו תשובה לגבי השאלות שהעסיקו אותו באותו הזמן עד החלום. הוא הבין כי יש רובדים בכל אדם בהם מצויים החוויות שעברו מדור לדור כידע ולכן הוא חקר את הקשר בין החלום למיתוסים תרבותיים, טקסים שונים, תופעות רוחניות וסמלים. במחקריו ניסה לגבש יסודות משותפים לתרבויות שונות עבור הסמלים .

פירוש חלום בדרך של יונג היא עבודה הדדית בין המטופל למטפל, משתמשים בשיטת האמפליפיקציה בה מקשרים דימוי חלום למוטיבים המיתוסים, אגדות, בתוך ההשוואה כי שכפי המיתוסים והאגדות הם אנאלוגיה לנפש, גם כל חלום הוא אנלוגיה לנפשו של החולם. הפרשנות היונגיאנית אינה מתכחשת לרמה האובייקטיבית של החלום - שזה שאריות היום קונפליקטים וכד' אולם היא מתייחסת לכך ברמה הסובייקטיבית,  יש הבדל בין סמל לסימן. סימן הוא בעל משמעות קבועה וידועה הזהה לכולם (כמו תיוגים בימינו) בעוד סמל הוא רב משמעויות, לכן מתנגדת השיטה לשימוש במילוני סמלים מתוך הבנה שלכל סמל יש ריבוי משמעויות. המטפלים ההולכים בדרכו חוקרים ולומדים על תרבויות עתיקות ומיתוסים כנקודת ייחוס לחלום ולנפש האדם.

כמו סיפור החלום של יונג, פריצות דרך רבות באות בעקבות חלום החושף בפנינו ידע רדום. ותרומתו עצומה לפסיכולוגים רבים ההולכים בדרכו ומסייעים למטופליהם.

לפי תפיסתי היסודות המשותפים הם יסודות עליהם בונה כל אחד מאיתנו משמעות אישית ולכן הפרשנות אינה יכולה להיגזר מבחירת המשמעות רלוונטית שהסמל מייצג או ממיתוסים ואגדות, כל שכן, היא מושפעת מאינספור היבטים שרק החולם יכול לעלות עליהם, לכן , מפרש החלומות המיהמן ביותר הוא החולם !

מאמר קודם תודעת המירגש
המאמר הבא מנגנון הפעולה למימוש מטרות בחיים באמצעות חלומות