סיפור חלום ואלכימיה

חלמתי שאני משתתפת בסדנת מדיטציה, הסדנה התקיימה במקום מאוד קודר וחשוך. זה היה מפעל תעשייתי ישן, קרני השמש לא חדרו את מעטה הברזל העבה שהקיף אותנו. במהלך כל השהות שם לא הבנתי מדוע הסדנה מתקיימת דווקא שם, המקום לא חיבר לשום תחושה נעימה שמאפשרת התמסרות לתהליך, חיכיתי שתסתיים. לקראת הסוף התבקשנו לשים במרכז ערימות של ברזלים חלודים והמורה אמר שעכשיו הוא מדגים איך ליישם את החומר הנלמד, הוא העביר את ידו על הפריטי ברזל שבערימה והם הפכו לזהב בוהק ומרהיב. הם הקרינו חום ואור וצבעו את כל המרחב באור אחר.
בתור החולמת, הייתי אלכימאית.
 
כדי להפוך את החלום לכלי ישים בחיים אני נזכרת בתחושה שנכחה בי כשהכול נצבע בזהב ברגעים שנדרשת התמרה במציאות של רגשות, סיטואציות ומצבים שונים. התחושה שהייתה בי הייתה של פליאה, קסם ואפשריות.
מאמר קודם סיפור חלום והתמודדות עם סיוט
המאמר הבא סיפור חלום עם פליאה